About me

דמיינו את הסיטואציה הבאה ( אם אתם הורים לתינוקות ופעוטות, הסיטואציה בטח נשמעת לכם מוכרת):

 

השעה 21 בערב. אתם מחזיקים את תינוקכם בידיכם העייפות, מנסים להשכיב אותו/ה לישון. אתם נמצאים במצב הזה כבר שעתיים. התינוק שלכם סוף סוף נרדם, אך אתם מפחדים להעביר אותו חזרה לעריסה פן יקום שוב. אתם יודעים זאת, כי בכל פעם שהנחתם אותו לעריסה הוא שוב התעורר בבכי.

 

ייתכן שיש לכם ילדים נוספים בבית, שגם הם זקוקים לתשומת לב.

היה זה יום ארוך, כי בילית את כל היום בניסיונות השכבה לגמרי לבדך, כי ייתכן ובן הזוג שלך עובד במהלך היום וזקוק למנוחה במהלך הלילה. ואת יודעת שגם הלילה יהיה ארוך, ללא יכולת לנוח לקראת היום שלמחרת. 

 

כן, גם אני היתי בסיטואציה הזו עם ילדיי הבוגרים. כשהבת הבינונית שלי נולדה, הבן הבכור שלי היה בן 1.9 שנים. עם בני הבכור ביליתי שעות רבות בניסיונות להרדים אותו ובמהלך הלילה קמתי כל שלוש שעות על מנת להאכיל אותו. כשסוף סוף התחלתי לישון במשך הלילה נולדה הבת הבנונית. שם האתגר היה גדול יותר, מכיוון שביליתי את כל הלילה בלהכניס לה מוצץ לפה בזמן שהיתה מנוזלת תמידית. במשך היום, היתי צריכה לתת מענה לשניהם, מכיוון שבעלי עבד עד שעות הערב המאוחרות. היתי עייפה תמידית, מתוסכלת תמידית ועצבנית רוב היום, עובדה שהשפיעה על מערכת היחסים ביני לבין בעלי. 
 

כשנולדו התאומים היתי בעלת הרבה יותר ידע וניסיון וידעתי אני חייבת להתארגן על סידורי השינה שלהם, אחרת לא אשן בכלל. 

​

כל אחד מהתאומים ( הבן והבת) זכו בעריסה משלהם. היו רגעים שבהם הם התעוררו יחד ולא יכולתי להרים אותם יחד, כך שנאלצתי להיות נוכחת עבורם בזמן שאחד מהם היה עדין בעריסה. די מהר, שניהם למדו להרדים את עצמם חזרה. מאוחר יותר, כששניהם גדלו טיפה יותר, הם העירו זה את זו ( בעיקר ההפך), כך שנאלצתי להפריד אותם לחדר בנים וחדר בנות.  שניהם לימדו אותי, שהסיטואציות משתנות לפי הגדילה וההתפתחות שלהם ואני צריכה לעשות שינויים בהתאם לסיטואציה. 

​

למרבה ההפתעה, להיות אמא לתאומים היה לי הרבה יותר קל מאשר להיות אמא לילדים הבוגרים יותר שלי. כאמא לתאומים היה לי כבר את הידע הנדרש והניסיון ויכולתי לארגן להם הרבה יותר מהר סביבת שינה הולמת וללמד אותם דפוסי שינה בריאים, כך שיכולתי להנות הרבה יותר מחוויית ההורות של אמא לארבעה ילדים.